לחיות עד 220 בסורנטו

חופש סתיו בדרום איטליה היא משהו ששנים רציתי לעשות. טיסה של אייזיגט לנאפולי במחיר מעולה הפכה את הרעיון לבר ביצוע והתייעצות עם חבר שהוא מדריך טיולים בדרום איטליה הביאה אותנו לבחור בסורנטו כבסיס הלינה וכך בחרנו בעיר שהיא גלויה של עיירה איטלקית עם בתים צבעוניים בה הגברים מתאספים בערב בכיכר העיר, עיירה עם עם ריח של לימונים ושל ים.

אז למה סורנטו? המילה סורנטו נגזרת מה"סירנות" במיתולוגיה היוונית. אותם יצורים אגדתיים חצי-ציפור חצי אשה ששירתם היפה הייתה מכשפת את כל מי שהיה שומע אותן וספינתו הייתה מתנפצת אל הסלעים.

גם ללא הסירנות סורנטו מושכת אליה מבקרים ואצלי ההתאהבות הייתה מיידית. למרות שבמרבית החופשה השמיים לא האירו לנו פנים והשמש בצבצה מעט מדי, והגשם ירד טיפה יותר מדי ועדיין, נראה לי שאם יש מקום שאפשר לחיות בו טוב ואפילו עד 220 - זו סורנטו.

המרינה הקטנה והגדולה:

אי אפשר שלא להתחיל מהתצפית לים - יפה ודרמטית כמו כל חוף אמלפי. מרפסת תצפית שסמוכה לכיכר וילה קומונלה (Villa Comunale) במרכז סורנטו משקיפה אל מרינה פיקולה. בגלל הצוקים שיורדים בחדות אל המים אין כאן בעצם חופי רחצה ולמטה אפשר לראות מעין חוף רחצה מאולתר שבנוי למעשה מרמפות שהציבו על המים. כמעט כל מפרץ נאפולי נשקף מהמרפסת הזו הנוף לכל הכיוונים מרהיב ממש.

קצת מערבה משם ניתן למצוא את Marina Grande (בתמונה מאחורי המצוק) נמל דייג היסטורית אינו נכלל בתחומי העיר למרינה שער כניסה יווני עתיק שמסמל את הגבול בין המרינה לבין סורנטו. תושבי המרינה, שחיו בעבר מחוץ לעיר סבלו מאסונות, שוד, מחלות ושאר צרות. אנשי סורנטו החשיבו אותם כבניהם של הטורקים ואומרים שבסורנטו עדיין מפחידים ילדים כאומרים להם שהטורקים יקחו אותם אם לא יתנהגו כראוי.

כנסית סן פרנסיסקו נמצאת ממש על הצוק ליד כיכר וילה קמויונלה.

המיוחד בכנסיה הוא הקלויסטר שלה. שמגיעים אליו דרך הכנסיה. חצר פנימית שקטה עם שורות של עמודים וצמחייה.

כיכר העיר:

פעם עמדה כאן החומה שהקיפה את העיר אך היום כיכר טאסו (Piazza Tasso) היא לב העיר ושער הכניסה לרובע העתיק. הכיכר מוקפת בבתי קפה ומבנים יפים. במרכז הכיכר נמצא את פסלו של משורר איטלקי בן המאה ה-16 - טורקוואטו טאסו יליד סורנטו.

בערב ישבנו בקפה הצופה על מרכז הכיכר מסביבנו תיירים אבל גם כאלו שנראו מקומיים לגמרי. בכיכר חבורות של אנשים, לא בני נוער אלא אנשים בוגרים יותר עמדו ודיברו אחד עם השני ונראו, מהצד לפחות, כמו משהו מפעם - תושבי עיר קטנה בה כולם מכירים את כולם ונפגשים בכיכר המרכזית.

במרחק קצר משם ובדרך לכיוון החוף נמצאת כיכר יפה נוספת - כיכר אנטונינו כשבמרכזה נמצא פסלו של הקדוש.

בעת שביקרנו בה ההכנות לחג המולד המתקרב כבר היום בעיצומן:

וגם ברחובות הס​​מוכים:

אם עומדים עם הגב לפסל שבכיכר אנטונינו אפשר לראות סמטה קטנה ויפה בשם Rampa Marina Piccola שווה ללכת בסימטה זו שבסופה יש תצפית יפה של ערוץ העובר בין המצוקים אל תוך היום. בסמטה נמצאת גם מסעדת Il Buco - מסעדת מישלן הנחשבת לטובה בסורנטו.

לימונים בכל מקום:

רחובות העיר העתיקה מלאים כמקובל חניות מזכרות, תיקים ושאר חפצים אבל שווה להתעכב על אחת החניות המוכרות את המוצרים על בסיס הלימונים - וכל חנות שלישית בערך היא כזו. לימונים הם עניין גדול בסורנטו או בכל עיירה אחרת בחוף אמאלפי. קרמיקה, עץ בד ונייר צבועים בצהוב עם ציור לימונים ממלאים את החנויות וחוץ מהלימונצלו בשלל גרסאות יש כאן שקדים מצופים בלימונצ'לו - מעדן מיוחד וטעים.

וככה זה נראה כשיוצאים מהעיר לכיוון דרך אמלפי:

כל הטוב הזה גם נמצא לאורך הכביש שהוא כנראה היפה ביותר באיטליה. סורנטו היא בסיס מצויין לטיולים בכל איזור החוף וגם בפומפי. אפשר לצאת משם בדרך החוף ליום טיול יפה לפוזיטאנו, אמלפי ורוולו. העיירות האלו יושבות על כביש החוף הצר והעמוס שהתנועה בו די איטית. מסורנטו קל הרבה יותר להכנס ולצאת זוהי גם העיר הגדולה מבניהן ויש בה באופן יחסי הרבה יותר מקומות לינה ומסעדות. ממנה יוצאות גם המעבורות ישירות אל קפרי.

יש יתרונות בטיול מחוץ לעונה ואחד מהם הוא מחירי המלונות. כך הגענו למלון Grand Hotel La Favorita שהוקם כמלון האחרון בשרשרת של מלונות של משפחה שעסקה שנים רבות במסעדנות ואחר כך הקימה שורה של מלנות קלאסיים. המלון יושב סמוך מאוד לחוף וממש ליד מרכז העיר. אומנם אין תצפית ישירה על הים אבל בחלק מהחדרים אפשר לראות את קו המים. בכל פינה במלון אפשר למצוא חפץ נוי או רהיט מסוגנן. הכל משולב בטעם רב ובסגנון קצת של פעם שכנראה לא מתאים בכל במקום אבל שם זה נראה בדיוק נכון.