St. Moritz
בממלכת החורף השוררת בשוויץ סנט מוריץ היא המלכה האם. עיירת הסקי הוותיקה עוטה מעטה של אלגנטיות אירופאית וסטייל של פעם, כזה שכבר לא מוצאים בערים האירופאיות הגדולות והמגוונות - מעין שמורת טבע של הוד ישן.
לסנט מוריץ הגענו, אפרת ואני, עם הברנינה אקספרס (מהפוסט הקודם):
צילום: נטע קלימי עילם
סנט מוריץ נמצאת בצד הדרומי של האלפים השווייצרים, בעמק אנגדין בקטנון גראובינדן השווצרי. תחנת הרכבת נמצאת במרכז הליכה ממרכז העיר ושורה של מדרגות נעות, הארוכות ביותר בשוויץ, מעלות את הבאים אל הרחוב.
ממצאים שאותרו באיזור מעידים על התיישבות במקום כבר בתקופה הפרה היסטורית. מקור השם קשור ל- St. Mauritius, מפקד הלגיון הרומי שהתבקש ע"י הקיסר מקסימניוס לרדוף את אנשי הדת החדשה שהחלה להתפשט באירופה - הנצרות, אך סרב ולכן נרצח על ידי החיילים של הקיסר. בתקופת ימי הביניים התפשט פולחן הקדוש הזה לאיזורים רבים ברחבי אירופה.
סנט מוריץ הפכה לראשונה יעד לתיירות בינלאומית לא הודות לסקי, אלא הודות למעיינות החמים שנמצאים בה ושהיו ידועים בזכות הסגולות הרפואיות שלהם כבר בתקופה הרומית. בערך בשנת 1800' הוקמו יחידות האירוח הראשונות והתיירות הפכה במהרה להיות מקור ההכנסה הראשי באיזור. תחילתה של התיירות הייתה בעיקר כתיירות מרפא, לסובלים מבעיות מטבוליות שונות שטבלו במעיינות עשירי המינרלים. חולי שחפת היו מגיעים לעיירה בחודשי הקיץ על מנת להנות ממזג האוויר הצח והאוויר המלא. הטמפרטורות במקום, שבחודש ינואר עומדות על ממוצע של 9- מעלות, מגיעות בקיץ לממוצע של 11.5 מעלות בלבד.
עד אמצע המאה ה-19 המקום היה כפר שנסמך בעיקר על חקלאות ומספר בתי המלון בו היה מועט. אך בשנת 1864, נערכה התערבות שנכנסה להיסטוריה והפכה את סנט מוריץ למרכז תיירות חורף. Johann Badrutt, חלוץ מלונאות והבעלים אז של מלון Kulm, התערב עם שני אנגלים שנהגו להגיע לסנט מוריץ אך ורק בחודשי הקיץ. הוא הזמין אותם לבקר גם בחורף והבטיח לכסות את הוצאות נסיעתם במקרה שלא יהיו מרוצים. האנגלים פקפקו בהצעה - את החורף הלונדוני הקר והרטוב הם הכירו והיה קשה להם לדמיין שהאלפים הגבוהים יהיו שונים. ההרים הגבוהים נחשבו בעיני רבים לקרים מדי ומסוכנים מדי בחורף.
הם נשארו מחג המולד ועד לחג הפסחא וחזרו הביתה שזופים ומרוצים. הסיפור הזה התגלגל הלאה ועזר בפרסום המקום.
מרוץ ה-downhill Skiing הראשון בעולם התקיים כאן ב-1930 והעיר ארחה 2 אולמפיאדות חורף: 1928, 1948. אתר הסקי נחשב לטוב במיוחד וכולל 350 ק"מ של מדרונות סקי. העמק מספק אפשרות ל-Cross Country Skiing ובו 150 ק"מ של מסלולים.
בעיירה נכון לשנת 2015 כ-5,000 תושבים, מרביתם דוברי גרמנית, אך גם האיטלקית נפוצה כאן בשל הקרבה היחסית לגבול. אך בעונת השיא גודשים את העיירה גם עד 100,000 מבקרים ואורחים.
מרכז העיר:
צילום: נטע קלימי עילם
סנט מוריץ מחולקת לשני חלקים St. Moritz Dorf שהוא המרכז העירוני, שם נמצאים המלונות הגדולים המשקיפים על האגם. החלק השני נקרא St. Moritz Bad ונמצא בצד הדרום מערבי של האגם ושם נמצאים המעיינות ואתרי הספא. מסביב לעיירה אגמים, הרים ומסלולי הליכה רבים ואפשרויות רבות לספורט חורף וקיץ.
בשנת 1930 אימצה סנט מוריץ את הלוגו של השמש כסמל שלה, כשהיא טוענת ל-300 ימי שמש בשנה. כשעומדים במרכז העיירה עטופים היטב אפשר לשאול מהי באמת ההגדרה של יום שמש והאם השמש לא צריכה לבוא עם תחושה מסויימת של חום ... אז מסתבר שלא ושמש לחוד וחום לחוד כמו באתרי סקי רבים אחרים.
צילום: נטע קלימי עילם
באופן לא מפתיע, מיטב מעצבי העל מראים נוכחות ברחובות הראשיים, סוג של רודיאו דרייב שוויצרי. שוטטנו הלוך, שוטטנו חזור ודי מהר הסתבר שכאן לא המקום להשלמת קניות.
חלונות הראווה המושקעים קיבלו נופך נוצץ נוסף על רקע השלג הלבן שמסביב:
צילום: נטע קלימי עילם
למרגלות העיירה נמצא האגם (הקפוא) של סנט מוריץ, מאז שנת 1907 ומדי חורף, בחודש פברואר, מתקיים כאן מרוץ סוסים בינלאומי מפורסם בשם White Turf. כשהמתחרים הרכובים על סוסים דוהרים על פני האגם הקפוא.
צילום: נטע קלימי עילם
ובקיץ זה נראה לגמרי אחרת:
אחד האנשים המפורסמים ששמו נקשר לעיירה הוא אלפרד היצ'קוק. היצ'קוק הגיע לראשונה לכאן בשנת 1924 ושוב ב-1926 לירח הדבש שלו והתאכסן במלון פאלאס. מאז חזר לכאן פעמים רבות בעיקר לחופשות חג המולד. חלקים מאחד מסרטיו הראשונים "האיש שידע יותר מדי" משנת 1934, על ילד שנחטף על ידי מרגלים במהלך חופשה עם הוריו, מיקם בסנט במוריץ (אף שצולם באולפנים בלונדון).
האם היה חובב סקי? כשנשאל האם הוא עושה סקי הוא ענה "הו לא, אני מקווה שלא..." ואז הוסיף: "I am a devotee of winter sports from a distance" והסביר שאת זה הוא אוהב לעשות תוך כדי תצפית מהמרפסת.
הבניין של מלון פאלאס, שהיה חביב על היצ'קוק נראה לנו באמת כמו ארמון. המלון שנפתח לקהל בחודש יולי 1896, נחשב במשך שנים רבות לאחד הטובים בעולם.
צילום: נטע קלימי עילם
צילום: נטע קלימי עילם
יפה שם, אך הרגשנו שהצצה קצרה לזוהר השווייצרי בהחלט ספקה אותנו ויצאנו חזרה כדי להספיק לראות באור יום עוד קצת מהנוף שמסביב.
העיר לעת ערב:
צילום: נטע קלימי עילם
מפאת חוסר זמן לא הספקנו לעלות בו, אך קרון רכבל עולה ממרכז העיר לתצפית מרשימה על האגם והסביבה. בנוסף לרכבל זה קיימים כמה מסלולי רכבלים נוספים מהעמק לתצפיות במעלה ההרים.
למידע נוסף: http://www.piznair.ch/en.html
אפשר להגיע לסנט מוריץ ברכבת ואפשר במכונית. הדרך המומלצת היא לקחת את אחת מהרכבות המיוחדות שהנסיעה בהם היא טיול נופי בפני עצמו.
מכיוון איטליה אפשר להגיע עם הברנינה אקספרס: https://www.rhb.ch/en/panoramic-trains/bernina-express
מכיוון ציריך אפשר לקחת רכבת ל-Chur ומשם לקחת את הרכבת הנופית: Glacier Express אל סנט מוריץ
העירייה ידועה כאחת היקרות באירופה, ומרבית בתי המלון ושירותי התיירות יקרים מאוד. אך אפשר להגיע אליה גם לכמה שעות של ביקור מהנה במהלך טיול רכבת.