פיראן, סלובניה - Piran, Slovenia
הביקור בעיירת החוף פיראן שבסלובניה מתחיל בסיפור. לפני שנים רבות, כשפיראן הייתה חלק מהאימפריה הוונציאנית היו מגיעים לעיר סוחרים עשירים, אחד מהם היה סוחר עשיר מונציה שהתאהב בנערה מקומית ויפת מראה. הסוחר נהג להגיע לעיר לעיתים תכופות כשהוא מביא לנערה מתנות יקרות. הקשר הזה כמובן סיפק כר נרחב לרכילות בקרב תושבי העיר.
בחלוף הזמן הוא החליט לבנות לנערה בית, בכדי להביע את אהבתו ובעיקר כדי להראות לאנשי העיר כמה עשיר הוא ועד כמה הוא בז לרכילות עליו ועל הנערה. הוא בנה בית נאה והציב בחזית הבית את הכתובת שנמצאת שם עד היום Lassa pur dir – "הניחו להם לדבר".
הבית הזה ביחד עם הכתובת שבחזיתו, נבנה במאה ה-15 וניצב עדיין בכיכר המרכזית של העיר - כיכר טרטיני.
רוב חצי האי איסטריה (Istria) שצורתו על גבי המפה היא של מעין משולש הפוך, נמצא בקרואטיה. לאחר התפרקות יוגוסלביה, קיבלה סלובניה רצועת חוף קצרה למדי על חוף הים האדריאטי, כ-47 ק"מ בלבד. ומבין העיירות החוף הסלובניות פיראן היא היפה מביניהן.
פיראן, שנמצאת בחלק העליון של איסטריה היא מעין לשון יבשה הנשלחת אל תוך הים האדריאטי. העיירה היא בעלת היסטוריה עשירה. הכיכרות והסמטאות שבה נתשמרו היטב וההשפעה הוונציאנית ניכרת כמעט בכל פינה. פיראן קומפקטית למדי, פוטוגנית ומציעה ביקור מהנה.
השם פיראן ניתן לה בשל האש (fyr – fire ביוונית) אשר היו מדליקים בקצה לשון היבשה כדי לסייע לספינות החולפות בים. מצבורי מלח גדולים מקיפים את העיר ותעשיית הפקת המלח הייתה לאורך ההיסטוריה עיסוק מרכזי של תושבי העיר.
כשעומדים בכיכר המרכזית, אפשר בקלות לחשוב שאנחנו באיטליה, פיראן, שבאיטלקית נקראת Pirano, היא בית לקהילה איטלקית רחבה. השפה האיטלקית בצד הסלובנית, היא אחת השפות הרשמיות בעיר וניתן למצוא בעיר מוסדות חינוך בשתי השפות.
החלק העתיק של העיר נבנה במאה השביעית לספירה. עם התרחבות העיר, היה צורך להרחיב גם את החומות, דבר שהתרחש שלוש פעמים עד המאה ה-16 והחומה האחרונה שנבנתה הקיפה כבר את כל חצי האי.
בשנת 933, העיר הפכה להיות חלק מאימפריית הסחר הווניציאנית ומוקד חשוב לסחר במלח. במאה ה-15 הרגה מגיפה את מרבית אוכלוסיית העיר ועל מנת לשקם אותה אפשרו הוונציאנים לסלאבים שנמלטו מהעותמנים להתיישב בעיר.
גשמים מרובים שיגיעו אח"כ יפגעו קשות במאגרי המלח. אך במאה ה-19 בית הבסבורג דאג לשקם את התעשייה והעיר ידעה מחדש תנופה ושגשוג כלכלי.
אחרי מלחמת העולם הראשונה, ועם התמוטטות האימפריה האוסטרו-הונגרית הועברה פיראן לשליטה איטלקית.
בשנת 1956, פיראן צורפה ליוגוסלביה ועם התפרקות יוגוסלביה בשנת 1991, הפכה פיראן לחלק מהמדינה החדשה שקמה – סלובניה.
מזג האוויר בפיראן שונה מחלקיה האחרים של סלובניה והוא בעל מאפיינים ים תיכוניים, הטמפרטורה הממוצעת בחודש ינואר היא 4 מעלות ואילו בחודש יולי עומדת הטמפרטורה על 22 מעלות צלזיוס.
ונחזור לכיכר: הכיכר המרכזית של העיר הייתה פעם חלק מהנמל, אך לקראת סוף המאה ה-19, עייפו התושבים מריח המים הבאושים שהגיע ממנו וריצפו אותו בבטון. התוצאה הייתה כיכר רחבת ידים הבנויה בצורה אובלית , כמעט ענקית מדי בשביל מקום כמו פיראן. - זוהי כיכר טרטיני.
הבית הוונציאני, מהסיפור על הסוחר והנערה, ניצב בקצה הכיכר ומהווה דוגמא לאדריכלות ונציאנית גותית והוא הבניין העתיק ביותר שנשתמר בכיכר. בקומה השנייה של הבניין ניתן להבחין במרפסת מרשימה בסגנון גותי ובכתובת שעדיין נשתמרה.
צילום: נטע קלימי עילם
הכיכר נקראת על שם בן העיר הכנר ג'וזפה טרטיני - אחד מתושביה המפורסמים ביותר של פיראן. פסלו, שהשנה חגגו 100 שנה לבנייתו, נמצא בכיכר.
ג'זפה טרטיני - Giuseppe Tartini נולד בשנת 1692. אביו היה אזרח פירנצה וככול הנראה הגיע לפיראן על מנת לעסוק במסחר. טרטיני למד בעיר קופר, הנמצאת היום אף היא בסלובניה. אביו רצה שהוא יהיה כומר אך ליבו נשא אותו למקומות אחרים. הוא נסע לפדובה ללמוד משפטים והמשיך לנגן בכינורו. פרט ללימודים הוא גם עבד כמורה לכינור ואז התאהב באחת מתלמידותיו ונשא אותה לאישה בחשאי. כשהגיע המידע לדוד של הנערה, שהיה במקרה גם הבישופ של העיר הוא שלח אנשים אחרי טרטיני שנס על נפשו לאסיזי.
באזיסי הוא המשיך לנגן, להתעמק ביסודות האקוסטיקה וקנה לעצמו שם כנגן אמן. בסופו של דבר החליט הבישופ שהחתן יותר מוצלח משחשב והחליט לאפשר לזוג להתאחד. טרטיני חזר לפדובה והקים שם בית ספר לנגינה בכינור שהיה מפורסם בכל אירופה.
טרטיני כתב בעיקר לכינור והשאיר אחריו יצירות רבות. ליצירה המפורסמת ביותר שלו מתלווה סיפור מעניין. וכך סיפר טרטיני, "לילה אחד, בשנת 1713, חלמתי שמכרתי את נשמתי לשטן ובתמורה לכך משרתי החדש מילא את כל בקשותי. בין היתר נתתי לו את כינורי כדי לראות אם יוכל לנגן בו. כמה מופתע הייתי לשמוע את השטן מנגן סונטה כה יפה, ממש מכושפת. מעולם לא חשבתי שאפשר לנגן בצורה כזו. נשמתי נעצרה. ואז התעוררתי.
כשהתעוררתי מיד לקחתי את כינורי בידיי, על מנת לנסות לשחזר, ולו באופן חלקי את מה ששמעתי בחלום. אך לשווא. המוזיקה שכתבתי אומנם הייתה הטובה שכתבתי מימי, אך ההבדל בינה לבין מה ששמעתי בחלומי היה כה גדול עד שהייתי מוכן להרוס את כינורי ולא לנגן יותר לעולם, אילו רק יכולתי לשמוע שוב את אותה המנגינה".
סונטת סילסולי השטן - il trillo del diavolo נחשבת מאתגרת במיוחד לנגנים וישנה אגדה בעניין האומרת שלטרטיני היו בכלל שש אצבעות כך שיכול היה לנגן אותה ביתר קלות.
עוד בכיכר ניתן למצוא מספר מבנים מעניינים שנשתמרו היטב כמו בית העירייה, שנבנה במאה ה-19 על חורבותיו של בית העיירה הקודם. בקומה השנייה שלו אפשר לראות אריה ונציאני המחזיק ספר פתוח. מעין הומאז' לתקופת השליטה הוונציאנית בעיר. אצל הוונציאנים, אריה המחזיק ספר פתוח מסמל שלום ואילו אריה המחזיק ספר סגור בא לסמל מלחמה.
תזכורת לשלטון הווניציאני אפשר למצוא גם במגדל הפעמון בעיר. שהוא העתק מוקטן למגדל הנמצא בכיכר סן מרקו בוונציה. אחד הפעמונים שבמגדל הוא מהמאה ה-15.
צילום: נטע קלימי עילם
מהנמל נמתחת טיילת המקיפה את קצה לשון היבשה. בפיראן, כמו בעיירות נוספות לאורך הים האדריאטי אין ממש חוף, אך מדרגות שיורדות מהטיילת מאפשרות להכנס למים.
צילום: נטע קלימי עילם
בהמשך הטיילת, ליד המגדלור והכנסייה שלידו יש תצפית יפה אל חופי איטליה וקרואטיה.
פיראן לא רחוקה מאיזור המערות הקרסטיות בסלובניה וניתן לשלב טיול במערות עם טיול באיזור החוף.
תנועת מכוניות במרבית איזורי העיר העתיקה מתאפשרת לתושבי המקום בלבד ולכן יש להחנות את המכונית בחניון ייעודי הנמצא לפני העיר העתיקה. סמוך לחניון יש שאטל שיוצא מספר פעמים בשעה בנסיעה קצרה אל כיכר טרטיני שבמרכז פיראן. אפשר גם ללכת לאורך המים עד הכיכר - מרחק של 15 דקות הליכה - Piran Website